רחובות

תולדות רחובות

רחובות נוסדה בשנת תר"ן 1890 במישור החוף הדרומי, ע"י חברת "מנוחה ונחלה" מוורשה שהתכוונה להקים, ע"י איסוף כספים, ישוב עצמאי שאינו תלוי בחסדי פקידות הברון. באותה עת הצליח יהושע חנקין לרכוש יותר מעשרת אלפים דונם של "חירבת דוראן", (המזוהה עם "דורון", ישוב יהודי פעיל בתקופת המשנה והתלמוד שהצטיין בגידול אפרסקים; ממצאים ארכיאולוגים מעידים גם על כרמים במקום).

ששת אלפים דונם נמכרו לחברי הקבוצה הפולנית והשאר ל"יחידים". בקיץ 1890 עלו 31 איש למקום שנקרא מעתה רחובות.

השם רחובות התקבל על-פי הצעתו של ישראל בלקינד מהפסוק - "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (בראשית כ"ו, כ"ב).

כבר בשנה הראשונה הוחל בנטיעת כרמים. בשנת 1891 כ - 150,000 גפנים ואלפי שקדים, תאנים וזיתים. בנטיעות עבדו פועלים יהודים, שנמשכו למושבה העצמאית, יחד עם פועלים ערבים.

ברחובות סבלו בתחילה ממצוקת דיור קשה. קבלת רשיונות בניה עוכבה, ורק ב - 1892, לאחר שמספר בתים נבנו ללא רשיון, הושגו הרשיונות הנכספים. כמו כן לוותה ההתישבות בהתנגשות עם ערביי זרנוגה והבדואים על רקע זכויות מרעה ועיבוד קרקע.

בשנים הראשונות ניכר ברחובות תהליך רצוף של התרחבות וגידול הודות לגיוס כספים מוצלח ששימש הן להוצאות והן לשוחד. במושבה פעל ועד ציבורי נמרץ, שיוצגו בו כל התושבים העובדים. ועד זה היה אחראי לתכנון הפיסי של המושבה, לשרותים הרפואיים, להפעלת ביה"ס וכדו'.

רח' יעקב היה הרחוב הראשון ברחובות ונקרא ע"ש ראש אגודת "מנוחה ונחלה" יעקב ברוידה. ברחוב זה, בראש הגבעה, ליד בית דונדיקוב היפה, ניצב במשך 40 שנה פעמון המושבה ששימש כ"שעון" למיגוון פעילויות.

ליד הפעמון עמדה סוכת עץ קטנה שנועדה לשומרים ודרכה חולק, מדי ערב, הדואר שהגיע מיפו. מטבע הדברים, מקום זה שימש מקום מפגש ובילוי לצעירים שהמתינו לדואר.

רחובות הצליחה לשמור על עצמאותה. היקב בראשון לציון קלט במחיר מסובסד את יבול הענבים, כך שגידול הגפן היה רווחי. ב- 1904, ניטע הפרדס הראשון, בשטח של 150 ד' (ע"י זלמן מינקוב ועל אדמתו), וכך הוחל בפיתוח הענף הכלכלי שהיה מזוהה עם רחובות ונתן לה את הכינוי "עיר ההדרים".

למרות קשיי היומיום, שררה התלהבות רבה בקרב המתישבים והפועלים, ושירים כמו "חושו, אחים, חושו" ו"יה חלילי יה עמלי", שחוברו אז ברחובות, מבטאים זאת.

ב- 1907 הצטרפו למושבה עולים שהגיעו מצפון תימן. עולי שיירות נוספות מתימן, בעיקר מצעדה וחודאן, הצטרפו ברובם לקודמ יהם ברחובות. העולים מתימן סבלו מקשיי קליטה רבים: האיכרים לא דיברו עברית, עבודת האדמה היתה לא מוכרת, השכר נמוך, הפועלים הערבים, שחששו מתחרות, הציקו, האיכרים התיחסו בבוז והמגורים היו בקיץ בסוכות בחורשה ובחורף ברפתות, באורוות ובלולים.

שליטתם המהירה של התימנים בכל עבודות המעדר הביאה לשינוי היחס. נקנתה קרקע עבורם, דונם למשפחה, והבתים נבנו בבניה עצמית - תחילה מלבני חימר ואח"כ מאבני כורכר שנחצבו במקום ולוכדו בדבש. כך נוסדה שכונת התימנים (הרחובות קפרא, שבזי, שבתי), ואח"כ שעריים, שהיו בה משקי עזר קטנים ושהפכה לשכונת התימנים הגדולה בארץ (יחד עם כפר מרמורק).

בימי העליה השניה גדלה רחובות ונוספו בה בתים ורחובות. רוב הבתים נבנו במתכונת הבתים הראשונים למעט בתי החימר של שכונת התימנים והבתים המפוארים ברח' מנוחה ונחלה.

רח' מנוחה ונחלה נקרא משום כך "רחוב המיליונרים". שלושה בתים של עשירי המושבה בעבר עדיין עומדים בו-בית אפרים זקס ששימש לקבלות פנים וארועים (אפרים זקס עצמו תרם כסף להתקנת מערכת מים לבתים וכן כסף לאדמת שעריים);

בית יעקוב ברוידה, ראש אגודת מנוחה ונחלה (בכספו נבנו במושבה בית מרחץ, מקוה, תלמוד תורה ובית הכנסת הגדול) שבו התגוררה בתקופה מסויימת המשוררת רחל, ובית סלוצקין (יהודי אוסטרלי שחי חצי שנה בארץ וחצי שנה בחו"ל) המשמש היום את הנהלת ביה"ס התיכון ע"ש עמוס דה-שליט.

לאחר מלחמת העולם הראשונה החל ענף הפרדסנות כובש לו מקום נכבד בכלכלת המושבה ועצי הדרים ניטעו על פני שטחים נרחבים במושבה. בשנת 1920 הוקמה ברחובות תחנת הרכבת ובסמוך לה נבנו בתי אריזה מיכניים ורחובות נעשתה למרכז הגדול ביותר בארץ לאריזת פרי-הדר ולמשלוח פרי-הדר לנמלים. כל אלה תרמו לכינוי שנתכנתה בו רחובות "עיר ההדר".

ערב מלחמת העולם השניה פעלו ברחובות 9 בתי אריזה ומתחנת הרכבת שלה נשלחו 40% ממשלוחי ההדרים לחו"ל. בעיר נחוג מדי שנה חג "ההדר".

במושבה רחובות חיו ויצרו סופרים ומשוררים, אשר ביצירותיהם תיארו את המושבה ואנשיה. ביניהם ניתן למצוא את משה סמילנסקי, דוד שמעוני, יהואש, נחום גוטמן, בנימין תמוז, ס. יזהר ואחרים. בנוסף לאלה חיו במושבה אנשי המדע אשר חיברו ספרי מחקר חשובים.

בשנת 1932 הועברה תחנת הנסיונות החקלאית מתל-אביב לרחובות. שלושים שנה מאוחר יותר הפכה התחנה לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1934 יסד ד"ר חיים וייצמן ברחובות את מכון דניאל זיו שהפך לאחר זמן למכון וייצמן למדע. ד"ר חיים וייצמן, הנשיא הראשון של מדינת ישראל, שהיה גם מדען בעל שם עולמי, בנה את ביתו במקום. הבית תוכנן ע"י האדריכל אריק מנדלסון בשנת 1937 וכונה "בית הנשיא". בגן המקיף את הבית נמצאים קבריהם של ורה וחיים וייצמן. ב - 1978 הפך הבנין למוזיאון.

בשנת 1942 הוקמה הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ובשנת 1970 בית הספר למדעי התזונה. בשנת 1949 נוסד ברחובות "מכון ויצמן למדע" וב - 1963 הוקם המרכז לחקר ההתיישבות. בנוסף לאלה נמצאים בעיר: המכון להדברה ביולוגית של מזיקי ההדרים והמכון הישראלי ליין. כל אלה העניקו לרחובות את התואר - עיר המדע.

הדרים, מדע ורוח - אלה שלושת המאפיינים של המושבה ולכן גם סמלה של העיר רחובות מורכז מפרי הדר, מיקרוסקופ וספר.

רחובות קיבלה מעמד של עיר בשנת 1950 , כאשר אוכלוסיתה הגיעה ל - 18,000 תושבים . העיר משמשת מרכז נפתי של שרותי ממשלה ושרותים ציבוריים.

החל משנת 1994 רחובות נמצאת בתנופת פיתוח אדירה, נבנים בה מוסדות ציבור ובנייני מגורים, אך יחד עם זאת משמרים בה את העבר.

מספר התושבים ברחובות מגיע לכ- 114 אלף ועם הפיתוח האינטנסיבי צופים, כי רחובות תגדל, תתרחב ותהפוך מרכז למסחר ותעשיה לכל ישובי האזור.