טבריה

סמל העיר
בתחילת שנות ה-50, עם הגידול המואץ של טבריה, עלה הצורך בעיצוב סמל ליישוב.
לעיר היה סמל שהופיע על החותמת הרשמית של העירייה עוד מתקופת המנדט הבריטי (משנות ה-30),
הסמל המוכר התחיל "להתגלגל" עד לעיצובו הסופי בשנת 1950 (תש"י).
בשנת 1957 (תשי"ז) נבחר סמל העיר, בעיצובו הנוכחי.
הסמל נותן ביטוי לכינרת, למעיינות מי המרפא בחמי טבריה, לעיר העתיקה ולעיר החדשה.   

תולדות העיר
העיר טבריה, שנקראה על-שם הקיסר טיבריוס, נוסדה ע"י הורדוס אנטיפס, בנו של המלך הורדוס, בשנת 20 לסה"נ, היא נועדה להיות בירת ממלכתו של הורדוס אנטיפס. בשנת 61 לסה"נ סופחה טבריה לתחומי ממלכתו של אגריפס השני

בפרוץ המרד הגדול (67 לסה"נ) בוצרה טבריה בחומות, והללו ניצבו על תילן אף לאחר כניעת העיר לפני חילות הרומאים.
טבריה היתה חלק ממלכתו של אגריפס השני, עד מותו בשנת 96 לסה"נ. משעברה טבריה לידי שלטון רומי, בשנת 100 לסה"נ, היא נהנתה מן השגשוג שציין את האימפריה כולה. באמצע המאה ה-2 לסה"נ, לאחר מרד בר-כוכבא, טוהרה העיר מטומאת קבריה ע"י רבי שמעון בר-יוחאי, ובכך נתכשרה למושבם של תלמידי חכמים. בשלהי המאה ה-2 העתיק רבי יהודה הנשיא את מושבו מציפורי לטבריה.
עתה הועתקו מציפורי לטבריה מוסדות ההנהגה של העם היהודי: תחילה הסנהדרין בראשות רבי יוחנן, ואחר כך הנשיאות בראשות רבי יהודה נשיאה.

בטבריה הקים רבי יוחנן את "בית המדרש הגדול", מסורת היא שבמוסד זה, הנזכר תכופות בספרות חז"ל, נערך רובו של התלמוד הארץ ישראלי (תלמוד ירושלמי). משנעשתה טבריה לבירתו של העם היהודי בארץ ובתפוצות הייתה לה תקופת פריחה ממושכת. חכמי טבריה עשו אותה כעיר של תורה ודעת.

במאה השישית הוקמה בטבריה ישיבת ארץ ישראל, יורשת הסנהדרין בהנהגה . בתקופה זו, תקופת הגאונים, פרחו בטבריה אסכולות של פייטנים ודרשנים, ולצדם סופרים ומנקדים. שיטת הניקוד העברי, המקובלת עד ימינו - "ניקוד טברייני" - קרויה על שם העיר.   

מקור החומר - אתר האינטרנט העירוני של טבריה